פגישה בבית משפחת נועם 22.10.08- פגישה עם העמותה לבית נועם/ אביבה צברי (אמא של נועם) ערב טוב לכולם, לאבי מצליח, חבר עמותה. מאיר בן חמו, מנהל המתנ"ס. אלוף משנה יריב שנפ, מפקד הבסיס. סא"ל יוני סיידה-מרום, ראש ענף מבצעים. סא"ל אבי חדידה, מפקד מגמת מקצועות. סרן ערן בן-חמו, מפקד מסלול. ולבני משפחתי היקרה.
עוד טרם מילות הפתיחה, אני מרגישה צורך וחובה לשתף אתכם ברגשותיי. כל פגישה שקשורה בהנצחתו של בני נועם, מחזירה אותי לנקודת ההתחלה וכל כולי נדרכת לקראתה. אני חשה שעליי לאסוף כוחות כמעט כמו לפני לידה מחודשת. נדמה כי בכל תיעוד או הנצחה נועם מתעורר לחיים וחלק מנשמתו קמה לתחייה. קשה היה לי לקבל את הניסיון לדחות את המפגש היום עם נציג העמותה, כאילו דכאו את יצר החיים שבוער בי לעשות ולפעול ולכן אני אסירת תודה לרגישות שגיליתם לאחר בקשתי לקיימה במועדה. לך, אבי מצליח, תודה אישית שנענית לבוא ולייצג את העמותה וניתן לומר שבסופו של דבר מעז או אפילו ממר יצא מתוק. נשלחת אתה אבי איש צבא היודע נבכי הממסד ומקורב לעולמו של נועם שלנו. ובתוקף היותך אלוף-משנה בחייל האוויר, החייל בו שירת בננו, אני סמוכה ובטוחה שתוכל להבין את העומס הרגשי בו אנו נתונים, בכאב שבאובדן ובצורך הפנימי הבלתי פוסק להנציח את בננו היקר נועם.
לכבוד הוא לנו לארח אתכם בבתינו בית משפחת נועם אנו מעריכים את רצונכם להיות שותפים בעשייה מבורכת. וזכות היא לנו להכיר אנשים מיוחדים שכמותכם שיצר העשייה פועם בקרבם והלב הוא מערוצי מימושו. אבי ורענן, מעט נחמה מצאנו בכאבנו כשהתבשרנו על תרומתכם מאונכם ומהונכם למען הפרוייקט הנעלה של הקמת בית נוער על שמו של בננו החייל היקר והאהוב נועם, לקידום החינוך והתרבות שהם שני נדבכים חשובים בעיצוב דור העתיד, והפיכתם לאזרחים שלא רק יודעים לקבל,אלא גם לתת להעניק ולתרום מעצמם. ברצוננו להודות לכם מכל הלב על יוזמתכם הנפלאה מתוך רגישות בצורכי הכלל והפרט במעשה זה המבטא אכפתיות גיליתם רצון כן להיות שותפים מלאים בפעילות הנצחתו של יקירנו. מרגע זה הפכתם לחלק אינטגרלי, בלתי נפרד ממשפחת נועם המורחבת ואשרינו שזכינו לכך! כידוע מטרתו של בית הנוער מתבצעת בשני מישורים. האחד, לימודי אתגרי והשני ערכי מוסרי כאבני יסוד בעיצוב אישיותי של הנוער. לא זכיתם להכיר את נועם שהתחנך על ברכי מורשת זו של שאיפה לידענות והתעלות כשמשאת חלומו הייתה לימודים אקדמאיים לתואר מהנדס חשמל. לצד חינוך מבית למורשת ישראל ולערכי היהדות. נועם למד בבית- ספר אורט, סיים בהצטיינות במגמת מחשבים ואף הספיק לגשת לפסיכומטרי טרם גיוסו אך מעולם לא הבליט את עצמו ואת כישוריו,אלא פעל מתוך פשטות וצנעה כשהוא תורם מעצמו בשקט האופייני לו ודווקא משום כך היה אהוב ונערץ על חבריו באצילות מידותיו וחן הליכותיו נועם כבש את כל רואיו.
נועם סימל עבור כולנו כוח של נתינה מתוך אהבה עצומה הוא קיבל אהבה וידע להעניק ממנה בבחינת "נר לאחד נר למאה". נועם בין חבריו היה החוט המגשר והמלכד בין כולם. בהקמת בית נוער על שמו "בית נועם ישראל לעד " קיימת הלימה והתאמה בין אישיותו למקום שנושא אופי הנותן ביטוי מעשי לדרך חייו כמרכז שיהווה אבן שואבת ושוקקת חיים ליצירה חינוך למידות וערכים בדרך של אהבה וקירוב לבבות כיאה לדמותו הנאצלת של נועם, כשהמוטו בחייו הקצרים היה "דרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיו שלום". אנו כולנו מודים לך ולכולכם על מעורבותכם שהריי אין זכות כמזכה הרבים, ועם החברה תתרבה האהבה ותתחזק הברית, זוהי ברית אחים הקשורים בחבל טבורם למולדת אחת שנקנית מתוך ייסורים ואהבה בלתי מותנית ניכר כי הושקעה מחשבה ורציונאל מאחורי פרוייקט משמעותי זה שהריי המעשה הוא תכלית החוכמה והיא מקבלת תוקף ומהימנות בהתהוותו. אמרו החכמים: "כל העוסקים בצרכי ציבור באמונה ה' משלם שכרם נאמנה". חובה שהיא גם זכות להודות מכל הלב למנהל המתנ"ס מאיר בן חמו ולעלות על נס את יוזמתו שמשך בחוטים ועמד מאחורי רעיון להקמת בית נוער על שמו של בן זקונינו הוא קישר בינינו לבין העמותה בנחישות ורגישות טווית את החלום להקמתו כמרכז לפעילות חברתית ולעשייה. הילדים שיבואו בשערי בית נועם יהפכו לילדיו של בננו בהמשכם את דרכו, דרך של אהבה לחיים של חקר גילוי והרחבת אופקים,שכל ילד שיגיע לבית נועם ינצל את כישוריו ויקבל כלים לדרכו דרכי נועם. תבורך על פועלך ומאמציך לעשות טוב לאנשים ולנסות להקל על מכאובם.
ולך יריב הערכתנו הכנה על אף שלא הכרת את נועם שלנו והתמנית למפקד בסיסו לאחר האסון הנורא שפקד אותנו כסופה בלתי נתפסת לעיכול. אתה מגלה התעניינות ורצון להיות שותף מלא בכל עשייה למען הנצחתו של נועם. ניכר כי אתה כואב את כאבנו ונכונותך לפעול ולעזור מכל הלב בכל המתבקש מעוררת התפעלות והתרגשות גם יחד. אשרי העם שמפקדיו הם כאלה שהחוכמה כלי ביד הלב והיא שורש לכל מעשיהם. ומין הראוי שאזכור את אנשי העמותה הבלתי פורמליים שתומכים ומלווים מתוך עוצמה רגשית בלתי נלאית ועומדים לצידנו לאורך כל הדרך מאז המקרה שהאפיל על חיינו. אלו הם מפקדיו הנאמנים, יוני וערן ואבי שהם לנו כבני משפחה לכל דבר ושותפים מלאים לכל פעילות הקשורה בנועם. אני מרגישה במוחש שנועם ברוחו דואג לכולם מלמעלה שאנשים נפלאים כאלה עוטפים אותנו. לא בכדי נכתבה האמרה "נועם המידות ינחיל אהבה ויקשור הידידות". אנו חשים בכל יום שאתם מחבקים אותנו בחיבוק של בנים אוהבים ואין מילים בפי לאמוד את עומק מעשיכם. אסיים את דברי ברכתי ותודתי בתפילה: זכינו אלוקים לחיים של יצירה זאת היא הנקודה העליונה שאנחנו חייבים לשאוף אליה. אנחנו מוכרחים להרים דגל של יצירות חדשות, של מפעלים טובים הקרובים לנו בפינו ובלבבנו. חיים המביאים ברכה ותועלת לנו ולעולם כולו. יהי רצון ש"בית נועם – ישראל לעד" יפרח וישגשג לעד, וייהפך למעיין נובע של חוכמה, נועם מידות ודרך ארץ וישמש אבן שואבת לבני נוער רבים שיפיחו חיים חדשים בקהילה, חיי מעשה מתוך אמונה ואהבה למולדתם. אסיים בברכתו של נועם "ויהי נועם ה" אלוקינו עלינו ומעשי ידינו כוננה עלינו מעשי ידינו כוננהו " . וכל אשר נעשה יצליח ובגדול.
דברי אמא ביום השבעה/ אביבה צברי (אמא)
מתחת לתלולית זו נח פרח אהבתי, בשר מבשרי, משוש נפשי, נועם ילדי. לשווא אנסה לעצור בעד כאבי, דמעותיי זולגות. אלוהי, שבראת ויצרת את לב האדם ונפשו, אתה יודע מה יקר ילד לאימו, אתה יודע את הנימים והעבותות שבהם אוסר לב אם את ילדה ובהם חובק אותו. ובשעה שהמוות מניח את ידו הקרה על הילד וקורע אותו מעליה, גם את ליבה הוא קורע ומותר אותו שותת דם.
אנא,אלי, אל יהיה בלבך עלי על כאבי, רחם עלי ביסוריי, צוק לליבי את נחמתך האלוהית, ותן כוח לשאת את האובדן ולמחול. "אתה נתת ואתה לקחת יהי שמך מבורך"
אבינו שבשמיים, הטוב והמטיב, תן שילדי, כמלאך צחור, ישפיל מבטו אלי, שדמותו הזכה לעולם לא תמוש מלפני. בשעה שאני עומדת לחטוא לפניך, תן לקולו להזהיר אותי מפני הסכנה, שעינו תאיר אלי בשעת מצווה, ובשעה שאתבקש לישיבה של מעלה, תן שיקבל הוא את פני.
אמן.
רב"ט נועם צברי ז"ל - דברי הספד מ. היחידה (הלוויה)/ יוני סיידה מרום (סא"ל מפקד מגמת מקצועות)
נועם, היום יום חמישי א' אדר א' תשס"ח 7.2.08. ניצבים כולנו כאן, חבריך ומפקדיך כואבים ודואבים עם בני משפחתך, מלווים אותך בדרכך האחרונה.
התחלת דרכך בבית הספר לנ"מ, ובחרת להשתייך למסלול ההכשרה כלוחם ברקן, מתוך רצון כן ואמיתי להיות לוחם.
שאיפתך להיות לוחם מגלמת את הנחישות שבך, אשר יחד עם הצניעות והרגישות האופיינים לך - חיבבו אותך על חבריך ומפקדיך במסלול.
נזכור אותך כחייל ערכי אשר אהב לעזור ולתמוך את חבריו, היה בך רצון לעזור לרעיך המתקשים והחלשים.
משפחת צברי היקרה. בשמי ובשם כל משפחת בית הספר לנ"מ, הנני מביע תנחומים והשתתפות כנה בצערכם. אנו מפקדי ולוחמי מערך הנ"מ נמשיך ללוות אתכם בעתיד בכל אשר תפנו.
יהי זכרו ברוך
יוני סיידה מרום, סא"ל מפקד מגמת מקצועות.
דברי הספד של המפקד ערן בן חמו ביום ההלוויה/ ערן בן חמו נועם, אנו ניצבים היום מוכי הלם ותדהמה ממותך הפתאומי, אף אחד לא הכין אותנו, את המפקדים, החברים והמשפחה למאורע הזה, עזבת אותנו מוקדם כל כך וליבנו חסר.
הספקת לשרת בצה"ל חודשים ספורים אך ניתן היה לזהות בך תכונות וניצנים המאפיינים מנהיג אמיתי, הובלת בדרכך הצנועה, המכובדת והמכבדת את חבריך מתוך עוצמה ושקט פנימי, היית אדם טוב לב, נעים הליכות ואהוב על חבריך ומפקדיך. נועם- היית והינך מלח הארץ ומטובי בניה, אנו עומדים היום ומסרבים לקבל את מותך הפתאומי, אך כנראה שלאלוהים תוכניות אחרות עבורך. נועם- אנו מחבקים את משפחתך בחום ומבטיחים כי לא נרפה, נחזק ונתחזק יחד עם אימך אביבה, אביך משה, ועם אחיך אוהד ואחותך שימרית. חיל האוויר, מערך הנ"מ ומסלול טקטי בביסנ"מ נוצרים בליבם היום אותך על לוח ליבם לעד.
אנו שולחים היום את תנחומינו והשתתפותנו הכנה בצערה וכאבה של משפחת צברי, מן השמים תנוחמו.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
גברי מחנכת/מנהלת ביה"ס אורט ביום ההלוויה 7.2.08/ ציפורה זקס מנהלת ביה"ס אורט (מחנכת של נועם)
נועם חמוד,
המומים וכואבים ניצבים אנו לפנייך, מסרבים להאמין שעלינו להספיד אותך במקום להתבדח איתך - כמו תמיד, מדי יום, כשהופעת בכיתה עם החיוך המקסים שלך, עם המראה הספורטיבי, לבוש בקפידה.
איך אפשר לדמיין אותך כאן ולחשוב שאתה חלק מעברנו במקום להיות שותפים לשמחת העתיד, אותו עתיד שהיה מבטיח כ"כ בשבילך. הרי היית תלמיד מצטיין, ילד ממושמע לבית ולבית-הספר, אדיב ושופע דרך ארץ כלפי הבריות. כואב כ"כ, שלמרות גילך הצעיר, היו לך חלומות ברורים לגבי מה תרצה לעשות כשתהיה גדול; משירות למען המדינה ועד ללימודים אקדמיים והצלחות מסחררות בחיים. וכעת...חלומות אלו ייטמנו אתך וייגנזו לעולם.
חבריך לשכבה ואנשי ביה"ס זרמו לאורך כל היום לפני פינת הזיכרון שהצבנו לכבודך בביה"ס - בחטיבה העליונה,אתה יודע...ומבכים את מותך הפתאומי. אבל חבריך לכיתה, אלה שהלכו אתך שנים, יד ביד לאורך כל הדרך, נקרעים מצער על הפרידה שנכפית עליהם זה עתה, על האבל הלא טבעי והלא קרוי הזה, על תחושת חוסר הצדק של סיום חייך בטרם עת. למה נועם, ריבונו של עולם, למה נועם?!
יעבור הרבה זמן עד שהפצע הזה יגליד והחיים יחזרו למסלולם אצל כל אוהביך ומוקירי אישיותך הכובשת. ננצור את זיכרך לעד. היה שלום.
נועם שלנו- הקריאה דודה דבי ביום ההלוויה 7.2.08/ דודה דבי נועם שלנו, אבל כבד ירד על כולנו. מאתמול בערב עת נודע לנו האסון, הלב של כולנו הפסיק לפעום. נזכור אותך עם חיוך רחב, שמח, מאושר וטוב לבב. היית אהוב על כולם, תראה כמה חברים יש לך בעולם. נועם היקר! מן השמיים שמור על כולם. אוהבים אותך,מחבקים, ותמיד תשאר לנצח בליבנו.
אביב ושמו נועם/ רותי עדני
שמונה שנים! תחושת הזמן בסחרחרת לא רציונלית אך הולכת ומעמיקה בערוצי זכרונות וגעגועים.נדמה כי רק אתמול פגשתי בך אביבה ודרך עינייך ראיתי הרגשתי הכרתי ונשמתי את נועם. ילד,נער,עלם חמודות,חייל...בן, חבר,אח-אדם-מלאך! וככל שאני מהרהרת ביני לבן עצמי תחושת ההחמצה מציפה אותי.חבל על דאבדין ולא משתכחין! נר חייך דולק בלבי שומר על גחלתו מכח פנימיות אשיותך.מסתבר שהזכרון הוא מתנת החיים.נחלת העבר ותקוות העתיד...יהי זכרך ברוך נועם יקר הייה מליץ יושר בעד אוהביך!
ערב יום הזיכרון, 8 שנים לזכרך/ סיון ווייס (חברה)לקריאה
ערב יום הזיכרון, 8 שנים לזכרך/ סיון ווייס
נועם, 8 שנים עברו ועדיין ליבי מחסיר פעימה כשיושבת לכתוב לך. עדיין היד רועדת כשלוחצת על המקלדת. עדיין העין דומעת כי אני כל כך מתגעגעת ! יש משהו בזמן שמשנה את הכאב לגעגוע עצום. ראיתי כתבה עם רונה רמון שהחליטה לשנות את שאלת ה"למה זה קרה" לשאלת ה"מה" ו"כיצד ממשיכים מכאן". אז ממשיכים בהנצחה ועשייה כדי להנציח את זכרך, ערכיך ופועלך למען הסביבה. חוץ מההנצחה המדהימה והברוכה שעושה אמך בהסתייעות כל המשפחה, אמשיך לכתוב לך כמידי שנה, אמשיך להגיע ביום הזיכרון למקום משכנך שכן יום הזיכרון הפך מרגע לכתך להיות כולו מוקדש לך, ואמשיך להתנהל בצל ערכי המשפחה שמאוד היו חשובים לך. "מה אברך לו במה יבורך ?" שתנוח על משכבך בשלום, למרות שאנחנו קוראים לך לחזור הלום. שתשרה נחת ושלווה על משפחתך, ובמיוחד בדרך המיוחדת שלח תנחומים לאמך היקרה. יהי זכרך ברוך ונצור בליבנו לעד ♥
דברי אמא אביבה ביום האזכרה ה-8 להילקחו של נועם שלנו/ אמא אביבה לקריאה
דברי אמא אביבה ביום האזכרה ה-8 להילקחו של נועם שלנו/ אמא אביבה
דברי אמא באזכרה של נועם
התכנסנו כאן ביום האזכרה . משפחה, חברים חיילים מפקדים וכל מי שהכיר ואהב את נועם כדי
לזכור ולנצור רגעים מיוחדים, להעלות זיכרונות ולגעת בנועם שלנו.
נוכל להיכנס לעולמו המיוחד והמגוון ולהיזכר ברגעים מרגשים במחיצתו.
ניזכר בנועם שלמרות שנלקח מאתנו נתן לכולנו ראייה אחרת על העולם, בענווה, בכבוד, בחיוך
גדול, ובנשמה ענקית. שמונה שנים עברו מאותו יום רביעי נוראי , שמונה
שנים שאנחנו זוכרים את מי שהיית ובוכים על מי שלא תהיה שמונה שנים שבמקום לחבק אותך ,
לחיות איתך, לראות אותך גדל וצומח אני ניצבת פה , במקום העצוב הזה, בין בתים של אבן שיש קרה, לספר על מי שהיית ולבכות על מי שלא תהיה.
שנות האבל על מות נועם, עדיין לא נתפסת בחושיי. עדיין איני מצליחה להבין את הקשר בין
חיי הקודמים לבין המציאות החדשה של חיי, בה משחקים בתפקידים המוות, ההלוויה, בית
הקברות, ההספדים, האזכרות. בעיני זה כמו ניסיון לחבר בין מים לאש. בין ימי חיי נועם השוקקים ואש דממת מותו. שנה נוספת ללא נועם, עוד שנה של כאב דוקר וגעגועים אינסופיים לנועם ליופיו הפנימי והחיצוני של בני שהלך מעולמי לבלי שוב. וככול שהזמן חולף, אני מוצאת יותר ויותר השוואות בין האֵבל שלי על מות נועם לבין תהליך הלידה
שלו. בשניהם עוברים בגופי צירי כאב הלופתים אותי ומתהדקים עוד ועוד עד כלות הנשימה. בפעם הראשונה, היו אלו צירי לידה של אושר עילאי שסופם בלידת נועם מלאך בדמות אדם. בפעם הזו, אלו צירי מוות, צירי מות נועם, שסופם לידה של שכול ואבל. בפעם הראשונה, לידת נועם לוותה בתוספת של חיים לתוך חיי, ואילו בפעם זו, בלידת מות נועם, נגרעו חיים מחיי, משהו גדול ועצום ממני,
מת איתו. היום, אני עדיין מרגישה את הכאב בבטני, את לחץ צירי לידת מות נועם שדוחפים החוצה.... בפעם הקודמת, לצירי לידה אלו היה סוף והם נגמרו, ואילו הפעם אני מצויה בתהליך של לידה תמידית,
יום יום, שעה שעה, דקה דקה, כי נועם תמיד יהיה בתוכי, בליבי, בנשמתי. מנקודת חיי העכשווית נראה לי, שהדרך עוד ארוכה מאד, כי אני מתקשה עדיין ללדת את העובר
הנקרא "מות נועם".
אף שהכאב הוא בור ללא תחתית, איני מנערת אותו מעלי. אני נושאת אותו עימי כשפניי אל החיים.
אחיה לנצח בארץ העצבות והסבל והיום אני מבינה יותר את משמעות האמירה שהמוות הוא חלק מהחיים ואולי אצליח להבין את משמעות חיי שלי בתוך מותו של נועם.
נועם שלי רק כאן בבית הקברות אתה באמת מת, יש כאן מצבה, אבן קרה, שכתוב עליה שחור על-גבי לבן נועם, וזו האמת. אך את נעימת חייך אי אפשר להפסיק. נמשיך בשליחות שלך בדרכך – כי "מה יחוש האדם ואין לו שליחות אמת בחייו".
אנו לומדים לחיות עם החלל אובדנך ומנסים כל הזמן למלא אותו אחת מהדרכים היא מנגינה שנותנת לנו הרבה כוח בגן שקרוי על שמך גן נועם והמנגינה נקראת רגעי נועם יחדיו יוצרים ונוצרים פעילות של ילדי הגן עם מפקדי וחיילי בסיס הביסל"א עופרה ופנינה ובעזרת חוויות מרגשות ומהנות אנו נושאים בגאווה ובכבוד את שמך נועם ומתוך הפעילות הדינאמית בהווית הגן תשתקף דמותך מלאת החיים והגן והילדים ישמשו מעין מראה ובבואה לדרך חייך. נועם שלי באמת שאני משתדלת מתפללת לקב"ה שיתן לי כוח להמשיך, כי המשפט "המוות הזה
הוליד חיים". זה בדיוק הנקודה שאתה בכל מקום חי פתאום הבנתי מה זה שכתוב בגמרא במסכת ברכות "צדיקים במיתתן קרויים
חיים" אין לך מושג כמה אתה חי ואני ממשיכה לצעוד ומביטה אל המחר בתקווה. המוות שלך לימד
אותי הרבה ואף חיזק בי את האמונה שעלי להוקיר את כל רגעי האושר של היום, את נוכחותם בחיי
של כל האנשים האהובים שלי, ואת העובדה שכאן, ברגע זה ממש, מחבקים אותך נועם משפחה ,
חברים, מפקדים חיילים ובני משפחה שזוכרים אותך, ושומרים לך מקום בלבבם נועם נוח בשלום
אמא מכסה אותך באהבה וגעגועים.
שוב אני רוצה להודות לכולכם שאתם מקדישים מזמנכם ובאים לכבודו של נועם שלנו, ונועם
שכל כולו טוב ונתינה אינסופית, יתפלל עבור כולנו ממקומו שם, תחת כנפי השכינה ויברך אותנו בברכתו נועם ה' עליכם"
דברי חובב צברי ראש מועצת קרית עקרון ביום האזכרה ה-8 להילקחו של נועם שלנו/ חובב צברי לקריאה
דברי חובב צברי ראש מועצת קרית עקרון ביום האזכרה ה-8 להילקחו של נועם שלנו/ חובב צברי
אזכרה לנועם צברי ז"ל שמונה שנים ללכתו 9.2.16 בית העלמין הצבאי ברחובות
אמא אביבה, אבא משה, שימרית, אוהד, משפחה, חברים, מפקדים, לוחמי הגנה אווירית, מכובדי כולם.הגענו הנה שוב להתאחד, לזכור ולהזכיר את הלוחם נועם צברי.
נועם שלנו, היום, שמונה שנים אחרי לכתך, כולנו כאן מוקירים, מעריכים, מזכירים ומתאחדים.
כולנו זכינו להכיר את נועם, אם בחייו ובזכות המשפחה, גם אחרי לכתו.
משפחתך לא מפסיקים לספר, להזכיר ולהנציח את מי שאתה,
את נועם הליכותיך, את הטוב והמטיב את הערכים עליהם חונכת.
בית נועם הינו הבית של הנוער ביישוב ,שהפך שוקק חיים לנוער בקרית עקרון.
גן נועם במזכרת בתיה, בכל יום אתה שם מוזכר, בכל מאורע באים לוחמי הגנה אווירית, מפקדים, תושבים, משפחה, חברים, אישי ציבור והמתמידים הצוות הנהדר וילדי הגן המקסימים, שלומדים להכיר להוקיר ולהעריך את נועם הליכותיך.
תנועת "אחרי" שקמה בשנה האחרונה בקרית עקרון לקחה על עצמה להיקרא צוות נועם כאות הערכה והוקרה לך נועם.
כמו בכל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מיד לאחר הטקס המרכזי הנחילה משפחתך ערב זיכרון שבו נוטלים חלק מתושבי המקום ומספרים "נועם".
אמא אביבה, אבא משה, האחות שימרית והאח אוהד,
למדנו להכיר את נועם שלכם, נועם שלנו.
נועם היה אהוב ומקובל על חבריו חבר אמיתי, תלמיד מצטיין, חברותי, אכפתי ורציני, לוחם בהגנה אווירית, מלח הארץ גאווה להוריו ולמשפחתו גאווה ליישוב כולו.
בן למשפחת צברי היקרה, משפחה ערכית, שורשית,
משפחה שמחנכת את ילדיה על ערכי העם והארץ, ציונות ואהבת המולדת
עזרה לזולת ונתינה ללא גבול.
למשפחת הגנה אווירית יישר כוח על פועלכם והירתמותכם להנצחתו ואזכורו של נועם שלנו.
דברי סא"ל דודו ביום האזכרה ה-8 להילקחו של נועם שלנו/ סא"ל דודו לקריאה
דברי סא"ל דודו ביום האזכרה ה-8 להילקחו של נועם שלנו/ סא"ל דודו
מפקדים, לוחמים, חברים, משפחת צברי היקרה, אחר הצהריים טובים.
על נועם שמעתי מסיפורים קצרים בלבד, על מקרה בבית הספר לנ"מ בזמן שהייתי בלימודים ולפני תפקיד סמג"ד בו נפטר חייל בהכשרה.
כאב לי כמו לכל אחד אחר. אבל זהו, לא הייתי חלק מההנצחה, לא חלק מהמשפחה.
המשכתי בדרכי וחייתי את הכאב כפי שאני חי את הכאב גם היום על כל חייל או חיילת, לוחם ולוחמת המתגייסים לצבא ולא זוכרים לסיים את שירותם. מאחורי כל אחד ואחת סיפור חיים שלם.
משפחה וחברים, שאיפות, חלומות ותקוות. לכל אחד ואחת אם המחכה בקוצר רוח שיגיעו לחופשת השבת ולראות בעיניים שהם בריאים ושלמים, ואב גאה שמחכה לשמוע את החוויות מאותו השבוע ובעיקר להיווכח שהכל בסדר ושמפקדיו מתייחסים אל ילדיו כאל בניהם שלהם.
מספר ימים לפני מותו של נועם זכתה המשפחה ברגעי אושר והתרגשות בטקס ההשבעה, שיחול גם השבוע בכותל המערבי בירושלים. וכפי שאביבה תיארה לי, טקס זה היה בדיעבד גם טקס הפרידה מנועם. לא צריך להכיר את נועם כדי ללמוד מי היה, מפני שדרך הכרת המשפחה ניתן ללמוד על ערכיו, נועם הליכותיו ועל תחושת השליחות שהייתה לו כאשר התגייס למערך לוחם בצה"ל.
נועם ככל הנראה יכל היה להיות לוחם מעולה ומפקד מצויין.היה משקיע בחייליו ואוהב אותם כאילו היו בניו, כי זה היה נועם. טוב לב, אכפתי ואוהב. לא זכינו לראות את נועם פורח וגדל להיות לוחם, מפקד, בעל ואב אבל בזכותו אנחנו צופים במאות ילדים בשנים החולפות פורחים בגן נועם ומתחנכים לאור ערכים ואהבת אדם, בדיוק כמו נועם.
משפחת צברי היקרה, היום הוא יום המשפחה, כולי תקווה שביום הזה בו אנו לצידכם תרגישו מחוזקים ותרגישו מעט עידוד מכך שאתם לא לבד, שההנצחה מתמשכת ותימשך שנים קדימה, שלצידכם משפחה גדולה ורחבה של חברים, שרק הולכת ומתרחבת, החולקים איתכם את הכאב ומנסים להסב לכם מעט רגעי אושר.
תודה לכם על כך שאתם מזכירים לנו את הדברים החשובים בחיים, את ערכי המשפחה, אהבת הזולת וענווה מהי.
את נועם נזכור לעד כחייל מקסים, צנוע ואהוב שאהב לעזור ולתמוך בחבריו.
אל"מ יוני סיידה מרום מפקד כנף 167 הנוכחי, אמר בדברי ההספד בלוויה בזמן היותו מפקד המגמה, שנפילתו של נועם היא אבדה גדולה לכולנו. ככל שהשנים חולפות אנו מבינים עד כמה אבידה זו הייתה קשה. יהי זכרו ברוך.
דברי סא"ל אמיל ביום האזכרה ה-8 להילקחו של נועם שלנו/ סא"ל אמיל לקריאה
דברי סא"ל אמיל ביום האזכרה ה-8 להילקחו של נועם שלנו/ סא"ל אמיל
8 שנים לנפילתו של רב"ט צברי נועם ז"ל
זה נועם, הוא אומר לי זה נועם
אני מסתכל בעיניו, שומע באוזני, אבל הלב כאילו בשלו- לא מפנים.
אני מסרב להבין אבל מתחיל להפנים, למה אני מתפלא?
הרי זה ידוע שהוא לוקח את הטובים ביותר, אבל למה הוא? ולמה עכשיו?
ומה הסיכוי שזאת טעות? ומה הסיכוי שישרוד? מתפלל שימשיכו להילחם על חייו והלוואי שגם יצליחו.
משפחת צברי האהובה- אביבה,משה, אוהד, שמרית, משפחת צברי המורחבת, מפקד מגמת מקצועות- סא"ל דודו עזרה, סגל ביה"ס, לוחמים יקרים, משפחה וחברים.
הרבה שאלות נשארו לי לא פתורות מהרגעים שלי עם נועם, ובעיקר נשאר לי חוסר, חוסר של ילד ביישן, חוסר של ילד צנוע, חוסר של ילד אוהב הארץ ומקצוע לחימה אליו יועד, חוסר של ילד המדבר בשקט, כ"כ הרבה חוסר, איך אפשר להתחיל למלא את כל ה'אין' הזה?
לתוך כל האין הזה אני חוזר אחרי כמעט 8 שנים, אני חוזר לאותם המקומות, הנופים והקולות שאתה נועם נשמת וראית ברגעיך האחרונים.
האוהל, בית הכנסת, חדר האוכל- כלום לא השתנה.
כאילו עצר מלכת, כאילו כמו בסרט- מחכה שתשוב לאותו הרגע ונמשיך בדיוק היכן שעצרנו.
קריאת הקשב נשמעת באוויר, אני נשבע שאני מצליח לשמוע את קולך מבין כולם, ומחר תתקיים ההשבעה בכותל, בדיוק כמו שאתה עברת, ועוד מעט גם יגיע סיום הקורס.
הכל ממשיך אבל איפשהו הכל גם נעצר.
אביבה, משה, שמרית ואוהד, כשלכולם כל כך כאן חסר, אתם מרגישים באמת ביומיום עד כמה חסר, אבל רק בזכותכם ובזכות החסר שכל כך חסר, כולנו כאן.
הלוואי ולא היה חסר.
ביום בו מדינת ישראל מציינת את יום המשפחה, אנחנו המשפחה שלכם כאן אתכם מנסים להתחלק ולתמוך בחסר. הלוואי ולא היינו כאן.
זה נועם, זה נועם הוא אומר לי, אני מסתכל בעיניו, שומע באוזני, אבל הלב כאילו בשלו- לא מפנים.
כמה התרגשות של שימחה ובום של עצב/ רוחמה אורן (הבן משרת בביסל"א)לקריאה
כמה התרגשות של שימחה ובום של עצב/ רוחמה אורן
לאביבה ולמשפחת נועם ז"ל הגעתי הביתה יום רגיל מהעבודה על השולחן חיכתה חנוכיה כחולה ומרשימה עם ברכה ... חשבתי לעצמי אוהוווו כמה נחמד לקבל חנוכיה ממפקד של הבן או מהצבא .. לקחתי את חנוכיה ורצתי לבני יונתן ... ושאלתי אותו "ג'וני מי זה בתמונה? המפקד?" וג'וני שלי ענה "אמא זה חייל שלא יהיה מפקד... הוא איננו ..." ומשמחה ענקית נעצבתי כי מה, הוא ממש חתיך החמוד בתמונה ... ואז חשבתי לעצמי כמה ברת מזל אני שג'וני שלי איתי ... והגעתי לכאן להגיד לכולכם תודה. כי כנראה מישהו היה צריך להגיד לי שהחייל שלי איתי עדיין ושזה לא מובן מאיליו. אני מחזקת את ידכם ויודעת שדברים כאלה מחזקים אמונה ,שמה שצריך קורה ולנועם ז"ל שלכם אני מוקירה תודה.
דברי אמיל ברשדסקי במלאת 7 שנים להילקחו של נועם שלנו/ אמיל ברשדסקי לקריאה
דברי אמיל ברשדסקי במלאת 7 שנים להילקחו של נועם שלנו/ אמיל ברשדסקי
מפקד מגמת מקצועות סגן אלוף תמיר צימבר, מפקדים, לוחמים, חברים, משפחת צברי היקרה, משפחתנו שלנו. הבוקר לפני מספר שעות נחתתי מחו"ל לאחר שבמשך כל השבוע בעודי הרחק מעבר לים, אני מתכתב עם אביבה לגבי המפגש בו אנו נמצאים כעת, ואביבה כמו שרק אביבה יודעת, דואגת לכל אחד וכל פרט ומשתפת אותי בלבטים שלה לקראת המפגש, ואני כמו בן משפחה מזה כ-7 שנים מודאג ואיכפתי לא פחות ממנה. כי גם לי חשוב שהמפגש האינטימי הזה שלנו כאן היום, מול נועם שלנו יהי כפי שהוא ראוי לו ואף יותר, שאילו היה כאן איתנו היה משפיל מבט ומסמיק ונבוך שכל זה בשבילו. אז השנים חלפו להן אבל מבחינתי זה קרה רק אתמול, רק לפני רגע, רק לפני שניה הוא ישב לשמאלי כרגיל נבוך וביישן כמו שרק נועם יודע, אז המילים שלי חקוקות בלב ולעד "רק לא נועם" ו"רק שיחיה" כמו הפנים שלו ומה שהוא היה בשביל כל אחד מאיתנו. לפני מספר שבועות התבשרתי שאני חוזר לביסנ"מ לתפקיד בכיר שמעולם כבר לא האמנתי שאשוב לעשות, אביבה ומשה היו הראשונים לדעת אחרי בתיה אשתי, הוריי ולידיי. ידעתי שבשורה זו תוסיף טיפה אחת של שמחה בלבם של משה ואביבה, והרי אני כבר מזמן חלק מהמשפחה הזאתלא יכולתי שלא לספר להם על השמחה שבליבי, את השמחה הזאת אביבה הציפה מצידו השני של הקו בקריאות שמחה ובכי של התגשמות חלום שלה וגם שלי. האם מקרי הוא הדבר? אני לא בטוח, אבל סמלי הוא מאוד ומרגש אותי במיוחד. אביבה, משה , שמרית ואוהד, היום א' באדר, יום המשפחה, אאחל לכם רק התרחבות ואושר בצל משפחותיכם, בזכות נועם אנחנו וכל הקהל היקר הפך לחלק ממשפחה אחת גדולה. מי ייתן ונפגש כאן גם בשנה הבאה מול הילד המיוחד הזה שכולנו אהבנו ואיבדנו, מי ייתן ולא תדעו עוד צער ועצב אלא רק בשורות טובות ושמחת חיים כי זה מה שציווה לנו נועם ממרומי מרומים.
דברי ראש מועצת קרית עקרון מר חובב צברי באזכרה לנועם במלאת 7 שנים להילקחו/ חובב צברי (ראש המועצה)לקריאה
דברי ראש מועצת קרית עקרון מר חובב צברי באזכרה לנועם במלאת 7 שנים להילקחו/ חובב צברי
אזכרה לנועם צברי ז"ל שבע שנים ללכתו 19/2/15 יום חמישי ל בשבט
אמא אביבה, אבא משה, שימרית, אוהד, משפחה, חברים, מפקדים, חיילים, מכובדי כולם.כולנו כאן להתאחד לזכור ולהזכיר את נועם צברי ילד, נער, תלמיד, לוחם, נועם שלנו, היום,שבע שנים אחרי לכתך כולנו כאן ביום המשפחה מוקירים מעריכים מזכירים מתאחדים. כולנו זכינו להכיר את נועם, אם לא בחייו אז אחרי לכתו. זהו יום המשפחה ואתה זכית ואנחנו זכינו במשפחה לדוגמה.משפחתך לא מפסיקים לספר, להזכיר ולהנציח את מי שאתה, את נועם הליכותיך,את הטוב והמטיב את הערכים עליהם חונכת. בית נועם הינו הבית של הנוער ביישוב ,שהפך שוקק חיים לנוער בקרית עקרון. גן נועם במזכרת בתיה,בכל יום אתה שם מוזכר,בכל מאורע באים חיילים,מפקדים,תושבים, משפחה, חברים, אישי ציבור והכי הכי הצוות הנהדר וילדי הגן המקסימים, שלומדים להכיר להוקיר ולהעריך את נועם הליכותיך. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מיד לאחר הטקס המרכזי הנחילה משפחתך ערב זיכרון שבו נוטלים חלק מתושבי המקום ומספרים "נועם". אמא אביבה, אבא משה אחות שימרית והאח אוהד, למדנו להכיר את נועם שלכם נועם הפך להיות גם נועם שלנו. נועם היה אהוב ומקובל על חבריוחבר אמיתי, תלמיד מצטיין, חברותי, אכפתי ורציני,לוחם בנ.מ, מלח הארץ גאווה להוריו ולמשפחתו גאווה לכולנו. בן למשפחת צברי היקרה, משפחה ערכית, שורשית, משפחה שמחנכת את ילדיה על ערכי העם והארץ,ציונות ואהבת המולדת עזרה לזולת ונתינה ללא גבול. נועם היקר, תנוח בשלום על משכבך חזק את המשפחה ואת כולנו. ולכם משפחה יקרה חיבוק חם ואוהב, מי ייתן שלא תדעו עוד צער. תהא נשמתו של נועם צרורה בצרור החיים אמן.
דברי תמיר- מפקד מגמת מקצועות באזכרה לנועם במלאת 7 שנים להילקחו/ תמיר זימבר (מפקד מגמת מקצועות)לקריאה
דברי תמיר- מפקד מגמת מקצועות באזכרה לנועם במלאת 7 שנים להילקחו/ תמיר זימבר
משפחת צברי היקרה, אורחים נכבדים, אחה"צ טובים, הקשר שנרקם בין משפחת צברי לבית הספר להגנה אווירית ואנשיו הוא קשר חזק שלא ניתן לפתיחה. נועם ז"ל, שהיה טירון בהכשרה הבסיסית כמו הטירונים שנמצאים כאן היום אתנו, הנחיל לנו בלכתו – את דמותו ודרך הארץ המיוחדת שלו. נועם מלווה אותנו לא רק באירועים בהם אנו נוכחים בגן הקרוי על שמו, נועם מלווה אותנו במעשינו ומשפיע על הדרך בה אנו מפקדים כיום – ברגישות לפרט, בצניעות, בשיתוף פעולה – בדרכי נועם. מערך ההגנה האווירית גדל ומתעצם – מערכות הנשק שבו עושות חיל כפי שראינו במבצע האחרון ב"צוק איתן". מבצע שבו מערכות אלו הגנו על מדינת ישראל. מערכות אלו מתוחכמות ככל שיהיו לא יפעלו בלחימה ללא הלוחמים שמפעילים אותן. נועם וזכרונו משפיעים על חינוך לוחמים אלו בהכשרתם ובעצם נועם ממשיך לתרום מדמותו עד עצם היום הזה. בעומדנו כאן היום, חיילי ומפקדי בית הספר להגנה אווירית אנו רוצים להודות לו ולמשפחתו על כך. יהיה זכרו ברוך.
"אסור לקטוף את פרחי הגן"/ סיון ווייס
למה את הפרחים המוגנים אסור לקטוף וחיילים מותר? למה לא היה מי שיגן עלייך מכל משמר...? נועם..אני מתגעגעת! יום הזיכרון הגיע ואיתו גם התדהמה שחוזרת שוב ושוב כמידי שנה וההבנה ש-זהו!אתה אינך! דקת הדומייה כאורכת נצח אך נגמרת מהר מידי. הדקה הזו שלי ושלך ולא של אף אחד אחר. הדקה שבה אני עוצמת עיניים ורואה-אותך! את הרוך שלך, העיניים הטובות, החיוך השובה ואתה מלטף אותי בתחושה נעימה יחד עם צמרמורת קרירה. 6 שנים עברו..מי היה מאמין? אני עוצרת וחושבת איפה אני היום בחיים ואיפה אתה .איפה יכולת להיות אך אינך. איפה קיווית להיות אך אינך. איפה?אינך. 6 שנים והכאב לא עבר..לא עובר..ולא יעבור לעולם!!! אהבת כל כך ומתגעגעת ♥
משפחה חברים חיילים ומפקדים יקרים מזה 6 שנים אניעומדת לפניכם ומשמיעה בפניכם את זעקת הכאב והגעגוע מודה לכם על שבחרתם לבוא כמדי שנה להקשיב לזעקה זו להזדהות לחבק ולהקדיש מזמנכם היקר לזכרו של נועם שלנו מנסה לתרגם את התחושות למילים אותן ארצה לומר ומוצאתשאוצר המילים הולך ומצטמצם לו. אני תוהה מה עוד ניתן לומר שטרם נאמר? מזה 6 שנים שאנחנו הורים לילד מת,זה כל כך עצובלקום בכל בוקרלתפוס את הראש ולשאול: האם זה חלום רע? אומציאות כואבת ואכזרית? שש שנים שלהתמודדות עם האין וחיבוק ושמירה על היש.שש שנים בהן היגוןוהצער משתלטים ולא נותנים מנוח והמאבק קשה סוחט ומתיש שלא יסתיים לעולם. שש שנים של געגוע לילדי המתלילד אותו הבאתי לעולם געגוע לגעת לחבק, געגוע לקול שנדם. למדתי איך חיים עם השכול אך עיני אומרות הכול :קרה לנואסון ולעולם לא נתאושש ממנו, אמא מבקרת אותך נועם בביתך בהווהבין אבני השיש הלבנות מטפחת את הגינה הקטנה הצומחתמעל גופך החסון והיפהשנקבר בעומק האדמה. בימי החורף בקור ובגשם הסוער בעוד כולנו מתכרבלים תחת השמיכה החמה, נועם קבור כאן באדמה הרטובהוהקרה, ובלילות הללו כשהגשם דופק אני בוכה וחושבת עליך, האם לא קר לך שם ? האם אתהלא נרטב? ואיך זה שאני אמא שלך לא יכולה לכסות אותך בשמיכה ? פעולה כל כך אימהיתופשוטה ? אך אלה חיינואנחנו הורים לילד מתהורים שמתגעגעים לקיומו, נאחזים כל יום בזיכרון פן ילךוידעך פוחדים מהשכחה, כואבים את השנים שעוברותאוספים את שק הדמעות והכאבהמצטבר. ואט אט מתכופפים לנוכח משקלו הרב6 שנים ארוכות, עמוקות, סוחפות לתוכן את כולי, שואבות את תמצית חיי לחלל שנוצר בדמותך. היום נועם אנו נושאים את זכרך במעגל נרחב של מוקירי זכרך ומציינים באופן סמלי את יום המשפחה. משפחה-מילה כל כך חמה ואוהבת ,טומנת בתוכה חיבור לב ונשמה. ואתה נועם, סימלת עבורנו כל מה שמשפחה הייתה יכולה לצפות ולאחל לעצמה. יופי חכמה שאפתנות תמימות טהורה, נתינה ואהבה, מאור פנים ושמחה. אי אפשר היה לדמיין את משפחתנו בלעדיך נועם, החיים כלפי חוץ ממשיכים להתנהל מכוח מהותם, אך החיות שהכילה אותם –מיצתה את עצמה, עד...עד לאותו חלום בו הופעת כאילו חזרת ממסע ארוך ומעייף עמדת בקצה הרחוב של ביתנו, ואני רצה לקראתך בוכה שואלת פעם אחר פעם "נועם לאן נעלמת לי?, למה נעלמת לכל כך הרבה זמן ?". מובילה אותך הביתה, מביטה על פניך, והן רגועות, מחייכות בחיוך ביישני ואתה הסתכלת עלי בעינך היפות ורק בקשת ממני בעדינות תקיפה "אימא, הפסיקי לבכות, הניחי לי אני עייף, אני רוצה לישון, כשאת בוכה, אני בוכה, חדלי! ". התעוררתי, חשתי עדיין את חום גופך, יכולתי למשש את נוכחותך בחדר מולי, האמת הכתה בי בעוצמה בבת אחת. מילותיך בחלום הדהדו בחלל הבית, והלמו בראשי במנגינה של צו החיים: תני לי לנוח לא בקשת יותר, רק לנוח! , שלא אבכה, כי אתה בוכה איתי, בקשת שאאפשר לך לנוח בשקט בעולמך הרוחני והשמימי.קשה לי מאד בני האהוב למלא את צוואתך, לא פשוט ואפילו מסובךהשבוע נקרא בפרשת "תרומה" –"וייקחו לי תרומה ושכנתי בתוכם" –אזי את תרומתי נתתי, תרומה שאת ערכה לא ניתן לאמוד, תרומת דם ליבי, תמצית חיי, ומשכנה של תרומתי היקרה ספונה תחת כסא הכבוד של אלוקים. כאב מותך נועם גדול מנשוא, אך צו "החיים ממשיכים" מחייבאותי לכלוא את הכאב במקום שמור ומוגן לחיותולתפקד ולקיים את משפחתי בכבוד, לאפשר לילדי ונכדי היקרים חיים טובים ושלווים עד כמהשניתן , להמשיך עם מפעל ההנצחה שלך נועם ולשאת את הכאב בשקט ובדממה בחשיכה של החיים.ריבונו של עולם, תן בי הכוח להגשים את בקשתו של נועם, רפד לי את כאבי, עטוף את דמעותי במעטפת תקווה,תקווה שתלווה אותי ותחזקני בכל יום מחדש. נועם הסתכל מסביב, 6 שנים חלפו וכל שנה שעוברת נותנת תוקף לצביונך בתוך כל כך הרבה לבבות שבאים אליך, מתייחדים עם זכרך וכך מבקשים לחבק אותך, אותנו בחיבוק אוהב ומחבר בשרשרת של זכרונות. העבר מניע את ההווה, ונותן כוח לעתיד. בתקווה ובתפילה שיהיה טוב יותר. אכן, זהו כוחך נועם, להמשיך ולקבוע יתדות חזקים ביום המשפחה כמו שעשית בחייך עם מיתרי הנתינה,האהבה,ההבנה והשמחה שהיו בך. אני רוצה להודות לכולכם שבאתם לחלוק כבוד לבננו נועם, בנוכחותכם כאן היום הנכם מעידים כי נושאים אתם את זכרונו של נועם שלנו בלבכם אוהבים ומוקירים אותו ואותנו, הפכנו למשפחה אחת גדולה,תומכת ואוהבת בזכות כולכם- משפחת נועם. לפני שכל אחד ילך לדרכו וישוב לביתו רצינו להעניק לכם את תפילת הדרך שתלווה אתכם בכל נסיעה,זוהי תפילה שמשמעותה שמירה מפני סכנות הדרכים בכל עת ובכל זמן, וברכתו של נועם תרחף מעל ראשיכם "וה' ישמור צאתכם ובואכם". הוסף להיות מליץ יושר בעד כולנו כברכתך ממרומים: " יהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו". נועם נוח בשלום אמא מכסה אותך באהבה וגעגועים
שש שנים בלעדיך/ דודה דבי
נועם, שש שנים בלעדיך. שש שנים בהן אתה אינך חלק פיזי משמחות ואירועים. שש שנים בהן אתה אינך יושב סביב השולחן בשבתות ובחגים. שש שנים בהן חלק מהשלם חסר. שש שנים שחסרונך מורגש יותר ויותר. שולחן העבודה במחשב בחדר ההנצחה לכבודך, מקושט בתמונתך המחייכת כרגיל ולצידך אמך היקרה אביבה, עם חיוך קורן מאושר שלו רק אתה אחראי. כמה אתה אמיתי, כמה אתה שם וכמה אינך. כמה רוצים אנו לחבק אותך אפילו לדקה, לספר לך את שחדש ואת זה שהפכת לדוד ל- 3 אחיינים מקסימים. נועם שלנו, כולנו, משפחה, חברים, שכנים, חיילים ומפקדים, התכנסנו היום לכבודך. לכבוד עלם החמודות, יפה הגוף והנפש שהיה ואיננו. דמותך לא תשכח מאיתנו לעולם, רוחך נמצאת עמוק בליבנו. נועם, היי מליץ יושר לפני היושב במרומים, שבוחר מסביבו את הפרחים הכי יפים. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
לקריאה
סגור
