אביב ושמו נועם  / רותי עדני
שמונה שנים! תחושת הזמן  בסחרחרת לא רציונלית אך הולכת ומעמיקה בערוצי זכרונות וגעגועים.נדמה כי רק אתמול פגשתי בך אביבה ודרך עינייך ראיתי הרגשתי הכרתי ונשמתי את נועם. ילד,נער,עלם חמודות,חייל...בן, חבר,אח-אדם-מלאך! וככל שאני מהרהרת ביני לבן עצמי תחושת ההחמצה מציפה אותי.חבל על דאבדין ולא משתכחין! נר חייך דולק בלבי שומר על גחלתו מכח פנימיות אשיותך.מסתבר שהזכרון הוא מתנת החיים.נחלת העבר ותקוות העתיד...יהי זכרך ברוך נועם יקר הייה מליץ יושר בעד אוהביך! 

ערב יום הזיכרון, 8 שנים לזכרך  / סיון ווייס
נועם, 8 שנים עברו ועדיין ליבי מחסיר פעימה כשיושבת לכתוב לך. עדיין היד רועדת כשלוחצת על המקלדת. עדיין העין דומעת כי אני כל כך מתגעגעת ! יש משהו בזמן שמשנה את הכאב לגעגוע עצום. ראיתי כתבה עם רונה רמון שהחליטה לשנות את שאלת ה"למה זה קרה" לשאלת ה"מה" ו"כיצד ממשיכים מכאן". אז ממשיכים בהנצחה ועשייה כדי להנציח את זכרך, ערכיך ופועלך למען הסביבה. חוץ מההנצחה המדהימה והברוכה שעושה אמך בהסתייעות כל המשפחה, אמשיך לכתוב לך כמידי שנה, אמשיך להגיע ביום הזיכרון למקום משכנך שכן יום הזיכרון הפך מרגע לכתך להיות כולו מוקדש לך, ואמשיך להתנהל בצל ערכי המשפחה שמאוד היו חשובים לך. "מה אברך לו במה יבורך ?" שתנוח על משכבך בשלום, למרות שאנחנו קוראים לך לחזור הלום. שתשרה נחת ושלווה על משפחתך, ובמיוחד בדרך המיוחדת שלח תנחומים לאמך היקרה. יהי זכרך ברוך ונצור בליבנו לעד ♥

דברי אמא אביבה ביום האזכרה ה-8 להילקחו של נועם שלנו  / אמא אביבה

 דברי אמא באזכרה של נועם

התכנסנו כאן ביום  האזכרה . משפחה, חברים
חיילים מפקדים וכל מי שהכיר ואהב את נועם כדי

לזכור ולנצור רגעים מיוחדים, להעלות זיכרונות ולגעת בנועם שלנו.

נוכל להיכנס לעולמו המיוחד והמגוון ולהיזכר ברגעים מרגשים במחיצתו.

ניזכר בנועם שלמרות שנלקח מאתנו נתן לכולנו ראייה אחרת על העולם, בענווה, בכבוד, בחיוך

גדול, ובנשמה ענקית. שמונה שנים עברו מאותו יום רביעי נוראי , שמונה

שנים שאנחנו זוכרים את מי שהיית ובוכים על מי שלא תהיה שמונה שנים שבמקום לחבק אותך , 

לחיות איתך, לראות אותך גדל וצומח אני ניצבת פה , במקום
העצוב הזה, בין  בתים של אבן שיש קרה, לספר
על מי שהיית ולבכות על מי שלא תהיה.

שנות האבל על מות נועם, עדיין לא נתפסת בחושיי. עדיין איני מצליחה להבין את הקשר
בין

חיי הקודמים לבין המציאות החדשה של חיי, בה משחקים בתפקידים המוות, ההלוויה, בית

הקברות, ההספדים, האזכרות. בעיני זה כמו ניסיון לחבר בין מים לאש. בין ימי חיי
נועם השוקקים ואש דממת מותו. שנה נוספת  ללא נועם, עוד שנה של כאב דוקר וגעגועים אינסופיים לנועם ליופיו הפנימי והחיצוני של בני שהלך מעולמי לבלי שוב.
וככול שהזמן חולף, אני מוצאת יותר ויותר השוואות בין האֵבל שלי על מות נועם לבין תהליך הלידה 

שלו.  בשניהם עוברים בגופי צירי כאב הלופתים אותי ומתהדקים עוד ועוד עד כלות הנשימה. בפעם הראשונה, היו אלו צירי לידה של אושר עילאי שסופם בלידת נועם מלאך בדמות אדם. בפעם הזו, אלו צירי מוות, צירי מות נועם, שסופם לידה של שכול ואבל.  בפעם הראשונה, לידת נועם לוותה בתוספת של חיים לתוך חיי, ואילו בפעם זו, בלידת מות נועם, נגרעו חיים מחיי, משהו גדול ועצום ממני, 

מת איתו.  היום, אני עדיין מרגישה את הכאב בבטני, את לחץ צירי לידת מות נועם שדוחפים החוצה.... בפעם הקודמת, לצירי לידה אלו היה סוף והם נגמרו, ואילו הפעם  אני מצויה בתהליך של לידה תמידית, 

יום יום, שעה שעה, דקה דקה, כי נועם תמיד יהיה בתוכי, בליבי, בנשמתי.                                     מנקודת חיי העכשווית נראה לי, שהדרך עוד ארוכה מאד, כי אני מתקשה עדיין ללדת את העובר 

הנקרא "מות נועם". 

אף שהכאב הוא בור ללא תחתית, איני מנערת אותו מעלי. אני נושאת אותו  עימי כשפניי אל החיים. 

אחיה לנצח בארץ העצבות והסבל והיום אני מבינה יותר את משמעות האמירה שהמוות הוא חלק מהחיים ואולי אצליח להבין את משמעות חיי שלי בתוך מותו של נועם. 

נועם שלי רק כאן בבית הקברות אתה באמת מת, יש כאן מצבה, אבן קרה, שכתוב עליה שחור על-גבי לבן נועם, וזו האמת. אך את נעימת חייך אי אפשר להפסיק. נמשיך בשליחות שלך בדרכך – כי "מה יחוש האדם ואין לו שליחות אמת בחייו". 

אנו לומדים לחיות עם החלל אובדנך ומנסים כל הזמן למלא אותו אחת מהדרכים היא מנגינה שנותנת לנו הרבה כוח בגן שקרוי על שמך גן נועם והמנגינה נקראת רגעי נועם יחדיו יוצרים ונוצרים פעילות של ילדי הגן עם מפקדי וחיילי בסיס הביסל"א עופרה
ופנינה ובעזרת חוויות מרגשות ומהנות אנו נושאים בגאווה ובכבוד את שמך נועם ומתוך הפעילות הדינאמית בהווית הגן תשתקף דמותך מלאת החיים והגן והילדים ישמשו מעין מראה ובבואה לדרך חייך.          נועם שלי באמת שאני משתדלת מתפללת לקב"ה שיתן לי כוח להמשיך, כי המשפט "המוות הזה 

הוליד חיים". זה בדיוק הנקודה שאתה בכל מקום חי פתאום הבנתי מה זה שכתוב בגמרא במסכת ברכות "צדיקים במיתתן קרויים 

חיים" אין לך מושג כמה אתה חי ואני ממשיכה לצעוד ומביטה אל המחר בתקווה. המוות שלך לימד 

אותי הרבה ואף חיזק בי את האמונה שעלי להוקיר את כל רגעי האושר של היום, את נוכחותם בחיי 

של כל האנשים האהובים שלי, ואת העובדה שכאן, ברגע זה ממש, מחבקים אותך נועם משפחה ,

חברים, מפקדים חיילים ובני משפחה שזוכרים אותך, ושומרים לך מקום בלבבם  נועם נוח בשלום 

אמא מכסה אותך באהבה וגעגועים.

שוב אני רוצה להודות לכולכם שאתם מקדישים מזמנכם ובאים לכבודו של נועם שלנו, ונועם

שכל כולו טוב ונתינה אינסופית, יתפלל עבור כולנו ממקומו שם, תחת
כנפי השכינה ויברך אותנו בברכתו נועם ה' עליכם"

דברי חובב צברי ראש מועצת קרית עקרון ביום האזכרה ה-8 להילקחו של נועם שלנו  / חובב צברי

אזכרה
לנועם צברי ז"ל שמונה שנים ללכתו 9.2.16 בית העלמין הצבאי ברחובות

 אמא
אביבה, אבא משה, שימרית, אוהד, משפחה, חברים, מפקדים,  לוחמי הגנה אווירית, מכובדי כולם.הגענו הנה שוב להתאחד, לזכור ולהזכיר את הלוחם נועם צברי.

נועם
שלנו, היום, שמונה שנים אחרי לכתך, כולנו כאן מוקירים, מעריכים, מזכירים ומתאחדים.

כולנו זכינו להכיר את נועם, אם בחייו ובזכות המשפחה, גם אחרי לכתו.

משפחתך לא מפסיקים לספר, להזכיר ולהנציח את מי שאתה,

את
נועם הליכותיך, את הטוב והמטיב את הערכים עליהם חונכת.

בית נועם הינו הבית של הנוער ביישוב ,שהפך שוקק חיים לנוער בקרית עקרון.

גן נועם במזכרת בתיה, בכל יום אתה שם מוזכר, בכל מאורע באים לוחמי הגנה אווירית, מפקדים,
תושבים, משפחה, חברים, אישי ציבור והמתמידים הצוות הנהדר וילדי הגן המקסימים,
שלומדים להכיר להוקיר ולהעריך את נועם הליכותיך.

תנועת "אחרי" שקמה בשנה האחרונה בקרית עקרון לקחה על עצמה להיקרא צוות
נועם כאות הערכה והוקרה לך נועם.

כמו בכל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מיד לאחר הטקס המרכזי הנחילה משפחתך ערב
זיכרון שבו נוטלים חלק מתושבי המקום ומספרים "נועם".

אמא אביבה, אבא משה, האחות שימרית והאח אוהד,  

למדנו
להכיר את נועם שלכם, נועם שלנו.

נועם היה אהוב ומקובל על חבריו חבר אמיתי, תלמיד מצטיין, חברותי, אכפתי ורציני, לוחם
בהגנה אווירית, מלח הארץ גאווה להוריו ולמשפחתו גאווה ליישוב כולו.

בן למשפחת צברי היקרה, משפחה ערכית, שורשית,

משפחה
שמחנכת את ילדיה על ערכי העם והארץ, ציונות ואהבת המולדת

עזרה
לזולת ונתינה ללא גבול.

למשפחת
הגנה אווירית יישר כוח על פועלכם והירתמותכם להנצחתו ואזכורו  של נועם שלנו.

נועם היקר,

תנוח
בשלום על משכבך חזק את המשפחה ואת כולנו.

ולכם
משפחה יקרה חיבוק חם ואוהב,

מי
ייתן שלא תדעו עוד צער.

תהא
נשמתו של נועם יקירנו צרורה בצרור החיים אמן.

 

                                                                              בברכה,

חובב צברי

        ראש מועצת קרית עקרון 

דברי סא"ל דודו ביום האזכרה ה-8 להילקחו של נועם שלנו  / סא"ל דודו

מפקדים, לוחמים,
חברים, משפחת צברי היקרה, אחר הצהריים טובים.

על נועם שמעתי מסיפורים קצרים בלבד, על מקרה בבית הספר לנ"מ בזמן שהייתי
בלימודים ולפני תפקיד סמג"ד בו נפטר חייל בהכשרה.

כאב לי כמו לכל אחד אחר. אבל זהו, לא הייתי חלק מההנצחה, לא חלק מהמשפחה.

המשכתי בדרכי וחייתי את הכאב כפי שאני חי את הכאב גם היום על כל חייל או חיילת,
לוחם ולוחמת המתגייסים לצבא ולא זוכרים לסיים את שירותם. מאחורי כל אחד ואחת סיפור
חיים שלם.

משפחה וחברים, שאיפות, חלומות ותקוות. לכל אחד ואחת אם המחכה בקוצר רוח שיגיעו
לחופשת השבת ולראות בעיניים שהם בריאים ושלמים, ואב גאה שמחכה לשמוע את החוויות
מאותו השבוע ובעיקר להיווכח שהכל בסדר ושמפקדיו מתייחסים אל ילדיו כאל בניהם שלהם.


מספר ימים לפני מותו של נועם זכתה המשפחה ברגעי אושר והתרגשות בטקס ההשבעה, שיחול
גם השבוע בכותל המערבי בירושלים. וכפי שאביבה תיארה לי, טקס זה היה בדיעבד גם טקס
הפרידה מנועם. לא צריך להכיר את נועם כדי ללמוד מי היה, מפני שדרך הכרת המשפחה
ניתן ללמוד על ערכיו, נועם הליכותיו ועל תחושת השליחות שהייתה לו כאשר התגייס
למערך לוחם בצה"ל.

נועם ככל הנראה יכל היה להיות לוחם מעולה ומפקד מצויין.היה משקיע בחייליו ואוהב
אותם כאילו היו בניו, כי זה היה נועם. טוב לב, אכפתי ואוהב. לא זכינו לראות את
נועם פורח וגדל להיות לוחם, מפקד, בעל ואב אבל בזכותו אנחנו צופים במאות ילדים
בשנים החולפות פורחים בגן נועם ומתחנכים לאור ערכים ואהבת אדם, בדיוק כמו נועם.

משפחת צברי היקרה, היום הוא יום המשפחה, כולי תקווה שביום הזה בו אנו לצידכם תרגישו
מחוזקים ותרגישו מעט עידוד מכך שאתם לא לבד, שההנצחה מתמשכת ותימשך שנים קדימה,
שלצידכם משפחה גדולה ורחבה של חברים, שרק הולכת ומתרחבת, החולקים איתכם את הכאב
ומנסים להסב לכם מעט רגעי אושר.

תודה לכם על כך שאתם מזכירים לנו את הדברים החשובים בחיים, את ערכי המשפחה, אהבת
הזולת וענווה מהי.

את נועם נזכור לעד כחייל מקסים, צנוע ואהוב שאהב לעזור ולתמוך בחבריו.

אל"מ יוני סיידה מרום מפקד כנף 167 הנוכחי, אמר בדברי ההספד בלוויה בזמן
היותו מפקד המגמה, שנפילתו של נועם היא אבדה גדולה לכולנו. ככל שהשנים חולפות אנו
מבינים עד כמה אבידה זו הייתה קשה. יהי זכרו ברוך.

 

 

 

דברי סא"ל אמיל ביום האזכרה ה-8 להילקחו של נועם שלנו  / סא"ל אמיל

8 שנים לנפילתו של רב"ט צברי נועם ז"ל

זה נועם, הוא אומר לי זה נועם

אני מסתכל בעיניו, שומע באוזני, אבל הלב כאילו בשלו- לא מפנים.

אני מסרב להבין אבל מתחיל להפנים, למה אני מתפלא?

הרי זה ידוע שהוא לוקח את הטובים ביותר, אבל למה הוא? ולמה עכשיו?

ומה הסיכוי שזאת טעות? ומה הסיכוי שישרוד? מתפלל שימשיכו להילחם על חייו והלוואי
שגם יצליחו.

משפחת צברי האהובה- אביבה,משה, אוהד, שמרית, משפחת צברי המורחבת, מפקד מגמת
מקצועות- סא"ל דודו עזרה, סגל ביה"ס, לוחמים יקרים, משפחה וחברים.

הרבה שאלות נשארו לי לא פתורות מהרגעים שלי עם נועם, ובעיקר נשאר לי חוסר, חוסר של
ילד ביישן, חוסר של ילד צנוע, חוסר של ילד אוהב הארץ ומקצוע לחימה אליו יועד, חוסר
של ילד המדבר בשקט, כ"כ הרבה חוסר, איך אפשר להתחיל למלא את כל ה'אין' הזה?

לתוך כל האין הזה אני חוזר אחרי כמעט 8 שנים, אני חוזר לאותם המקומות, הנופים
והקולות שאתה נועם נשמת וראית ברגעיך האחרונים.

האוהל, בית הכנסת, חדר האוכל- כלום לא השתנה.

כאילו עצר מלכת, כאילו כמו בסרט- מחכה שתשוב לאותו הרגע ונמשיך בדיוק היכן שעצרנו.

קריאת הקשב נשמעת באוויר, אני נשבע שאני מצליח לשמוע את קולך מבין כולם, ומחר
תתקיים ההשבעה בכותל, בדיוק כמו שאתה עברת, ועוד מעט גם יגיע סיום הקורס.

הכל ממשיך אבל איפשהו הכל גם נעצר.

אביבה, משה, שמרית ואוהד, כשלכולם כל כך כאן חסר, אתם מרגישים באמת ביומיום עד כמה
חסר, אבל רק בזכותכם ובזכות החסר שכל כך חסר, כולנו כאן.

הלוואי ולא היה חסר.

ביום בו מדינת ישראל מציינת את יום המשפחה, אנחנו המשפחה שלכם כאן אתכם מנסים
להתחלק ולתמוך בחסר. הלוואי ולא היינו כאן.

זה נועם, זה נועם הוא אומר לי, אני מסתכל בעיניו, שומע באוזני, אבל הלב כאילו
בשלו- לא מפנים.

ברשדסקי אמיל, סגן אלוף

מפקד טייסת מנהלה

ביה"ס להגנה אווירית 883

 

כמה התרגשות של שימחה ובום של עצב  / רוחמה אורן
לאביבה ולמשפחת נועם ז"ל הגעתי הביתה יום רגיל מהעבודה על השולחן חיכתה חנוכיה כחולה ומרשימה עם ברכה ... חשבתי לעצמי אוהוווו כמה נחמד לקבל חנוכיה ממפקד של הבן או מהצבא ..  לקחתי את חנוכיה ורצתי לבני יונתן ... ושאלתי אותו "ג'וני מי זה בתמונה? המפקד?" וג'וני שלי ענה "אמא זה חייל שלא יהיה מפקד... הוא איננו ..." ומשמחה ענקית נעצבתי כי מה, הוא ממש חתיך החמוד בתמונה ... ואז חשבתי לעצמי כמה ברת מזל אני שג'וני שלי איתי ... והגעתי לכאן להגיד לכולכם תודה. כי כנראה מישהו היה צריך להגיד לי שהחייל שלי איתי עדיין ושזה לא מובן מאיליו. אני מחזקת את ידכם ויודעת שדברים כאלה מחזקים אמונה ,שמה שצריך קורה ולנועם ז"ל שלכם אני מוקירה תודה. 

דברי אמיל ברשדסקי במלאת 7 שנים להילקחו של נועם שלנו  / אמיל ברשדסקי

מפקד מגמת מקצועות סגן אלוף תמיר צימבר, מפקדים, לוחמים, חברים, משפחת צברי היקרה, משפחתנו שלנו.
הבוקר לפני מספר שעות נחתתי מחו"ל לאחר שבמשך כל השבוע בעודי הרחק מעבר לים, אני מתכתב עם אביבה לגבי המפגש בו אנו נמצאים כעת, ואביבה כמו שרק אביבה יודעת, דואגת לכל אחד וכל פרט ומשתפת אותי בלבטים שלה לקראת המפגש, ואני כמו בן משפחה מזה כ-7 שנים מודאג ואיכפתי לא פחות ממנה.
כי גם לי חשוב שהמפגש האינטימי הזה שלנו כאן היום, מול נועם שלנו יהי כפי שהוא ראוי לו ואף יותר, שאילו היה כאן איתנו היה משפיל מבט ומסמיק ונבוך שכל זה בשבילו.
אז השנים חלפו להן אבל מבחינתי זה קרה רק אתמול, רק לפני רגע, רק לפני שניה הוא ישב לשמאלי כרגיל נבוך וביישן כמו שרק נועם יודע, אז המילים שלי חקוקות בלב ולעד "רק לא נועם" ו"רק שיחיה" כמו הפנים שלו ומה שהוא היה בשביל כל אחד מאיתנו.
לפני מספר שבועות התבשרתי שאני חוזר לביסנ"מ לתפקיד בכיר שמעולם כבר לא האמנתי שאשוב לעשות, אביבה ומשה היו הראשונים לדעת אחרי בתיה אשתי, הוריי ולידיי.
ידעתי שבשורה זו תוסיף טיפה אחת של שמחה בלבם של משה ואביבה, והרי אני כבר מזמן חלק מהמשפחה הזאתלא יכולתי שלא לספר להם על השמחה שבליבי, את השמחה הזאת אביבה הציפה מצידו השני של הקו בקריאות שמחה ובכי של התגשמות חלום שלה וגם שלי.
האם מקרי הוא הדבר? אני לא בטוח, אבל סמלי הוא מאוד ומרגש אותי במיוחד.
אביבה, משה , שמרית ואוהד, היום א' באדר, יום המשפחה, אאחל לכם רק התרחבות ואושר בצל משפחותיכם, בזכות נועם אנחנו וכל הקהל היקר הפך לחלק ממשפחה אחת גדולה.
מי ייתן ונפגש כאן גם בשנה הבאה מול הילד המיוחד הזה שכולנו אהבנו ואיבדנו, מי ייתן ולא תדעו עוד צער ועצב אלא רק בשורות טובות ושמחת חיים כי זה מה שציווה לנו נועם ממרומי מרומים.

דברי אמא אביבה במלאת 7 שנים להילקחו בפתאומיות של נועם שלנו  / אמא אביבה

דברי אמא בבית העלמין אזכרה שבע שנים לנועם ל' שבט תשע"ג 19.2.2015 משפחה חברים מפקדים וחיילים

השעה הייתה 5.00 אחה"צ, הצעדים הדהדו במדרגות ואז נשמעה הדפיקה בדלת, הלב הפסיק לפעום והיד שלא נתבקשה כלל נעה לעבר ידית הדלת. בפתח עמדה קבוצת אנשים לבושים בבגדים בצבע זית, פיהם לא נע, אבל מבטם אמר את שהפה לא היה מסוגל והידיים נעו קדימה לחבק ולתמוך והזמן כאילו עצר מלכת. מאותו הרגע חיינו השתנו ללא הכר. חיים של שכול שבהם המוות והחיים צועדים יחדיו, הבכי והצחוק מהולים האחד בשני והצער והגעגועים מצאו להם משכן עמוק בלבנו. שבע שנים בלעדיך! הקרקע מדושנת בדמעותיי. עומדת מול הקבר הדומם וצועקת בדממה נועם. במקום שנגמרות המילים, מתעצם הכאב והשקט זועק מקירות הלב מבקש שתחזור.  שבע שנים של געגוע לילדי המת לילד אותו הבאתי לעולם געגוע לגעת לחבק, געגוע לקול שנדם. למדתי איך חיים עם השכול אך עיני אומרות הכול קרה לנו אסון ולעולם לא נתאושש ממנו, אמא מבקרת אותך נועם בביתך בהווה בין אבני השיש הלבנות מטפחת את הגינה הקטנה הצומחת מעל גופך החסון והיפה שנקבר בעומק האדמה. בימי החורף בקור ובגשם הסוער בעוד כולנו מתכרבלים תחת השמיכה החמה, נועם קבור כאן באדמה הרטובה והקרה, ובלילות הללו כשהגשם דופק אני בוכה וחושבת עליך, האם לא קר לך שם ? האם אתה לא נרטב? ואיך זה שאני אמא שלך לא יכולה לכסות אותך בשמיכה ? פעולה כל כך אימהית ופשוטה ? אך אלה חיינו  אנחנו הורים לילד מת הורים שמתגעגעים לקיומו מתגעגעים לדמותו, נאחזים כל יום בזיכרון פן ילך וידעך פוחדים מהשכחה, כואבים את השנים שעוברות אוספים את שק הדמעות והכאב המצטבר ואט אט מתכופפים לנוכח משקלו הרב אז כן נעימת חייך כואבת מאוד אבל גאה. מנגינה של ייסורים שאנחנו מקבלים באהבה. בכל בוקר נישאת מתוך ליבי תפילת בקשה "אלי שבשמים תן לנו את הכוח להמשיך ולצמוח מתוך האין". רפד לי את כאבי, עטוף את הדמעות במעטפת תקווה,תקווה שתלווה אותי ותחזקני בכל יום מחדש. אחרי אותה הנקישה בדלת שהלמה בנו והדיה ננעצו עמוק בתוכנו., כולנו פה לכבודך מלאך יקר שלנו, מעומק לבנו, במילים, בלחן וניגון ננגן את שירתך שירת המלאכים. "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי", כל תו הבוקע וכל מילה המרכיבה משפט עוטפים אותך, אות לקיומך. השיר מזוהה איתך – הקשבת לו כשחיפשת תשובה. מילות השיר נשמעות כ"זעקה" – כאילו הקשבת לסיפור מותך – והמילים מהדהדות: המילים  שאינן מרפות – מחלחלות עמוק פנימה. אתה הוא זה שחיפשת תשובה – ובמותך, נותרנו אנו שואלים למה? ולא מוצאים תשובה, מנסים להבין איך הפגיש אותנו הגורל עם האובדן שלופת בציפורניו ואינו מרפה לא איבדתי את נועם שלי, הוא איתי בחלקים גדולים מחיי. אומרים שהזמן עושה את שלו, אכן כן, הוא עושה את הכול בעל תוקף ועוצמה, הוא מכה בעוז ללא רחם את המציאות האיומה בתוך חדרי הלב. אלו הם הגעגועים שעוצרים את חיינו וממאנים להרפות ובכל זאת ולמרות הכול בכוחות על אנושיים שננסכים בנו מכוח עליון, אנו צועדים במצעד החיים כשאנחנו מבטיחים לעצמנו לזכור ולא לשכוח. נועם, שבע שנים נועם בהם אנו פועלים להנציח את זכרך ולשמור על גחלת שמך.  ימים בהם צררתי בתוך צרור החיים את חייך ילדי, ובלילות ארגתי את מסכת שנותיך כדי לנצור אותם ולו בשביל שידעו ברבות הימים כי היה פה עלם חמד, נעים הליכות, אוהב חיים, בית ומשפחה. תוהה על משמעות הזיכרון וההנצחה ולומדת את כוח הכבידה של ה"אין", ומוסיפה לו עוד ועוד "יש". ואתה חי בצורה שונה בלי גוף, רק נשמה, אבל מלווה ומשפיע. לומדת באיטיות להוסיף "יש" מאיר לתוך עולמנו המלא ב"אין". קשה לראות את הדרך, מגששים, מתבלבלים, נופלים, ולתוך הימים הקשים נכנסים אורות קטנים והם אתם מוקירי זכרו של נועם, אתם שמעצבים קשר של מורשת נועם, שוזרים במחרוזת הכאב שלנו פנינים של קשר, של חיבור לחיים. אתם מייפים את מחרוזת הכאב שלנו בחרוזי ליבכם החם. בקשתי אליכם כאמא של נועם-בל נחטא בילד! ננצור את זכרו ננציח את שמו ודרכו, נשמור את מורשתו- מורשת של טוהר המידות ואצילות ההליכות, של ברק בעיניים  שמבקש רק לצחוק לשמוח ולהיטיב עם כולם, מתוך חיבה ונאמנות לשלום ולשלמות. נועם, בטוחה אני כי אתה שומע אותי ובוודאי מחייך את חיוכך הביישני, מביט בי בעיני כוכבים שלך ומתפלל בעבור כולנו. אני בטוחה שבכנפי המלאך שלך אתה עוטף את כולנו בחיבוקי אהבה אלוקיים תודה לתמיר אשר ושלום, מבסיס הביסל"א  בו שרת נועם, שדואגים ומעצבים נוכחות אחרת לנועם ומחזקים אותנו בהרבה יש. שומרים על קשר משמעותי, חם ומיטיב איתנו לאורך כל השנה. קשר אמיץ שלא פוחד מהכאב שלנו וממחרוזת הדמעות, קשר שמחזק אותנו אך מחזק גם כל אחד ואחד מכם. "אדם יקר שאיננו הוא תמיד גם אדם יקר שישנו, אוהביו הולכים בדרכו, נושאים אותו כשם שהם נושאים את אהבתו, והוא ישנו, והוא יוסיף לחיות, בתוך ליבנו בתוך אהבתנו, אנו נושאים ידינו בשבועת אימונים ומבטיחים להמשיך להנחיל את מורשתך בן יקר ואהוב . להמשיך עם מפעל ההנצחה שלך אשרינו שזכינו בכם משפחה מפקדים חברים הרמוניה של אנשים שמשכילה לנגן בנועם את נעימת החיים בסימפונית ההישרדות שלנו כמשפחה.  אנו מודים לכולכם שאתם מקדישים מזמנכם ובאים לכבודו של נועם שלנו, ונועם יתפלל עבור כולנו ממקומו שם, תחת כנפי השכינה ויברך אותנו בברכתו " נועם ה' עליכם".

 

דברי ראש מועצת קרית עקרון מר חובב צברי באזכרה לנועם במלאת 7 שנים להילקחו  / חובב צברי

אזכרה לנועם צברי ז"ל שבע שנים ללכתו 19/2/15  יום חמישי ל בשבט

אמא אביבה, אבא משה, שימרית, אוהד, משפחה, חברים, מפקדים, חיילים, מכובדי כולם.כולנו כאן להתאחד לזכור ולהזכיר את נועם צברי ילד, נער, תלמיד, לוחם, נועם שלנו,
היום,שבע שנים אחרי לכתך כולנו כאן ביום המשפחה מוקירים מעריכים מזכירים מתאחדים.
כולנו זכינו להכיר את נועם, אם לא בחייו אז אחרי לכתו. זהו יום המשפחה ואתה זכית ואנחנו זכינו במשפחה לדוגמה.משפחתך לא מפסיקים לספר, להזכיר ולהנציח את מי שאתה, את נועם הליכותיך,את הטוב והמטיב את הערכים עליהם חונכת. בית נועם הינו הבית של הנוער ביישוב ,שהפך שוקק חיים לנוער בקרית עקרון.
גן נועם במזכרת בתיה,בכל יום אתה שם מוזכר,בכל מאורע באים חיילים,מפקדים,תושבים, משפחה, חברים, אישי ציבור והכי הכי הצוות הנהדר וילדי הגן המקסימים, שלומדים להכיר
להוקיר ולהעריך את נועם הליכותיך. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מיד לאחר הטקס המרכזי הנחילה
משפחתך ערב זיכרון שבו נוטלים חלק מתושבי המקום ומספרים "נועם". אמא אביבה, אבא  משה אחות שימרית והאח אוהד, למדנו להכיר את נועם שלכם נועם הפך להיות גם נועם שלנו. נועם היה אהוב ומקובל על חבריוחבר אמיתי, תלמיד מצטיין, חברותי, אכפתי ורציני,לוחם בנ.מ, מלח הארץ גאווה להוריו ולמשפחתו גאווה לכולנו. בן למשפחת צברי היקרה, משפחה ערכית, שורשית,  משפחה שמחנכת את ילדיה על ערכי העם והארץ,ציונות ואהבת המולדת עזרה לזולת ונתינה ללא גבול. 
נועם היקר, תנוח בשלום על משכבך חזק את המשפחה ואת כולנו. ולכם משפחה יקרה חיבוק חם ואוהב, מי ייתן שלא תדעו עוד צער. תהא נשמתו של נועם צרורה בצרור החיים אמן.

 

 

 

 

"אסור לקטוף את פרחי הגן"  / סיון ווייס
למה את הפרחים המוגנים אסור לקטוף וחיילים מותר? למה לא היה מי שיגן עלייך מכל משמר...? נועם..אני מתגעגעת! יום הזיכרון הגיע ואיתו גם התדהמה שחוזרת שוב ושוב כמידי שנה וההבנה ש-זהו!אתה אינך! דקת הדומייה כאורכת נצח אך נגמרת מהר מידי. הדקה הזו שלי ושלך ולא של אף אחד אחר. הדקה שבה אני עוצמת עיניים ורואה-אותך! את הרוך שלך, העיניים הטובות, החיוך השובה ואתה מלטף אותי בתחושה נעימה יחד עם צמרמורת קרירה. 6 שנים עברו..מי היה מאמין? אני עוצרת וחושבת איפה אני היום בחיים ואיפה אתה .איפה יכולת להיות אך אינך. איפה קיווית להיות אך אינך. איפה?אינך. 6 שנים והכאב לא עבר..לא עובר..ולא יעבור לעולם!!! אהבת כל כך ומתגעגעת ♥

דברים לזכרו שש שנים  / סא"ל אמיל ברשדסקי

שש שנים להילקחו של נועם 30.1.14  / אמא אביבה

אזכרה של נועם 6 שנים להילקחו  30.1.2014

משפחה חברים חיילים ומפקדים יקרים מזה 6
שנים אני עומדת
לפניכם ומשמיעה בפניכם את זעקת הכאב והגעגוע מודה לכם על שבחרתם לבוא כמדי שנה להקשיב
לזעקה זו להזדהות לחבק ולהקדיש מזמנכם היקר לזכרו של נועם שלנו מנסה לתרגם את התחושות
למילים אותן ארצה לומר ומוצאת שאוצר המילים הולך ומצטמצם לו. אני תוהה מה עוד ניתן לומר שטרם
נאמר? מזה 6 שנים שאנחנו הורים לילד מת, זה כל כך עצוב לקום בכל בוקר לתפוס את הראש ולשאול: האם זה חלום רע? או מציאות כואבת
ואכזרית? שש שנים של התמודדות עם האין וחיבוק ושמירה על היש. שש שנים בהן היגון והצער משתלטים ולא
נותנים מנוח והמאבק קשה סוחט ומתיש שלא יסתיים לעולם. שש שנים של געגוע לילדי המת לילד אותו הבאתי
לעולם געגוע לגעת לחבק, געגוע לקול שנדם. למדתי איך חיים עם השכול אך עיני אומרות
הכול :קרה לנו אסון ולעולם לא נתאושש
ממנו, אמא מבקרת אותך נועם בביתך בהווה בין אבני השיש הלבנות מטפחת את הגינה הקטנה הצומחת מעל גופך החסון
והיפה שנקבר
בעומק האדמה. בימי החורף בקור ובגשם הסוער בעוד כולנו מתכרבלים תחת השמיכה החמה, נועם
קבור כאן באדמה הרטובה והקרה, ובלילות הללו כשהגשם דופק אני בוכה וחושבת עליך, האם
לא קר לך שם ? האם אתה לא נרטב? ואיך זה שאני אמא שלך לא יכולה לכסות אותך בשמיכה ?
פעולה כל כך אימהית ופשוטה ? אך אלה חיינו  אנחנו הורים לילד
מת הורים
שמתגעגעים לקיומו, נאחזים כל יום בזיכרון פן ילך וידעך פוחדים מהשכחה, כואבים את השנים
שעוברות אוספים את
שק הדמעות והכאב המצטבר. ואט אט מתכופפים לנוכח משקלו הרב 6 שנים ארוכות,
עמוקות, סוחפות לתוכן את כולי, שואבות את תמצית חיי לחלל שנוצר בדמותך. היום נועם
אנו נושאים את זכרך במעגל נרחב של מוקירי זכרך ומציינים באופן סמלי את יום
המשפחה.                                                                                  
                           משפחה-מילה כל כך חמה
ואוהבת ,טומנת בתוכה חיבור לב ונשמה. ואתה נועם, סימלת עבורנו כל מה שמשפחה הייתה
יכולה לצפות ולאחל לעצמה. יופי חכמה שאפתנות תמימות טהורה, נתינה ואהבה, מאור פנים
ושמחה. אי אפשר היה לדמיין את משפחתנו בלעדיך נועם, החיים כלפי חוץ ממשיכים להתנהל
מכוח מהותם, אך החיות שהכילה אותם –מיצתה את עצמה, עד...עד לאותו חלום בו הופעת
כאילו חזרת ממסע ארוך ומעייף עמדת בקצה הרחוב של ביתנו, ואני רצה לקראתך בוכה
שואלת פעם אחר פעם "נועם לאן נעלמת לי?, למה נעלמת לכל כך הרבה זמן ?".
מובילה אותך הביתה, מביטה על פניך, והן רגועות, מחייכות בחיוך ביישני ואתה הסתכלת
עלי בעינך היפות ורק בקשת ממני בעדינות תקיפה "אימא, הפסיקי לבכות, הניחי לי
אני עייף, אני רוצה לישון, כשאת בוכה, אני בוכה, חדלי! ". התעוררתי, חשתי
עדיין את חום גופך, יכולתי למשש את נוכחותך בחדר מולי, האמת הכתה בי בעוצמה בבת
אחת. מילותיך בחלום הדהדו בחלל הבית, והלמו בראשי במנגינה של צו החיים: תני לי
לנוח לא בקשת יותר, רק לנוח! , שלא אבכה, כי אתה בוכה איתי, בקשת שאאפשר לך לנוח
בשקט בעולמך הרוחני והשמימי.קשה לי מאד בני האהוב למלא את צוואתך, לא פשוט ואפילו
מסובך השבוע
נקרא בפרשת "תרומה" –"וייקחו לי תרומה ושכנתי בתוכם" –אזי את
תרומתי נתתי, תרומה שאת ערכה לא ניתן לאמוד, תרומת דם ליבי, תמצית חיי, ומשכנה של
תרומתי היקרה ספונה תחת כסא הכבוד של אלוקים. כאב מותך נועם גדול מנשוא, אך צו
"החיים ממשיכים" מחייב אותי לכלוא את הכאב במקום שמור ומוגן לחיות ולתפקד ולקיים את
משפחתי בכבוד, לאפשר לילדי ונכדי היקרים חיים טובים ושלווים עד כמה שניתן , להמשיך עם
מפעל ההנצחה שלך נועם ולשאת את הכאב בשקט ובדממה בחשיכה של החיים.ריבונו של עולם,
תן בי הכוח להגשים את בקשתו של נועם, רפד לי את כאבי, עטוף את דמעותי במעטפת
תקווה,תקווה שתלווה אותי ותחזקני בכל יום מחדש. נועם הסתכל מסביב, 6 שנים חלפו וכל
שנה שעוברת נותנת תוקף לצביונך בתוך כל כך הרבה לבבות שבאים אליך, מתייחדים עם
זכרך וכך מבקשים לחבק אותך, אותנו בחיבוק אוהב ומחבר בשרשרת של זכרונות. העבר מניע
את ההווה, ונותן כוח לעתיד. בתקווה ובתפילה שיהיה טוב יותר. אכן, זהו כוחך נועם,
להמשיך ולקבוע יתדות חזקים ביום המשפחה כמו שעשית בחייך עם מיתרי
הנתינה,האהבה,ההבנה והשמחה שהיו בך. אני רוצה להודות לכולכם שבאתם לחלוק כבוד
לבננו נועם, בנוכחותכם כאן היום הנכם מעידים כי נושאים אתם את זכרונו של נועם שלנו
בלבכם אוהבים ומוקירים אותו ואותנו, הפכנו למשפחה אחת גדולה,תומכת ואוהבת בזכות 
כולכם- משפחת נועם.                          
              לפני שכל אחד ילך לדרכו וישוב לביתו רצינו
להעניק לכם את תפילת הדרך שתלווה אתכם בכל נסיעה,זוהי תפילה שמשמעותה שמירה מפני
סכנות הדרכים בכל עת ובכל זמן, וברכתו של נועם תרחף מעל ראשיכם "וה' ישמור
צאתכם ובואכם". הוסף להיות מליץ יושר בעד כולנו כברכתך ממרומים: " יהי
נועם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו". נועם נוח בשלום אמא מכסה
אותך באהבה וגעגועים

 

נועם ה' עליכם

 

 

שש שנים בלעדיך  / דודה דבי
נועם, שש שנים בלעדיך. שש שנים בהן אתה אינך חלק פיזי משמחות ואירועים. שש שנים בהן אתה אינך יושב סביב השולחן בשבתות ובחגים. שש שנים בהן חלק מהשלם חסר. שש שנים שחסרונך מורגש יותר ויותר. שולחן העבודה במחשב בחדר ההנצחה לכבודך, מקושט בתמונתך המחייכת כרגיל ולצידך אמך היקרה אביבה, עם חיוך קורן מאושר שלו רק אתה אחראי. כמה אתה אמיתי, כמה אתה שם וכמה אינך. כמה רוצים אנו לחבק אותך אפילו לדקה, לספר לך את שחדש ואת זה שהפכת לדוד ל- 3 אחיינים מקסימים. נועם שלנו, כולנו, משפחה, חברים, שכנים, חיילים ומפקדים, התכנסנו היום לכבודך. לכבוד עלם החמודות, יפה הגוף והנפש שהיה ואיננו. דמותך לא תשכח מאיתנו לעולם, רוחך נמצאת עמוק בליבנו. נועם, היי מליץ יושר לפני היושב במרומים, שבוחר מסביבו את הפרחים הכי יפים. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.

דברי גבי שמעון , יו"ר הסתדרות המורים באירוע השקת הספר  / אמא אביבה
משפחת צברי, בני משפחה וחברים ערב טוב . התכנסנו הערב לציין חמש שנים להלקחו של נועם צברי ז"ל . בערב זה בחרה המשפחה להשיק ספר ילדים לכבודו של נועם שנקרא "הסוד של נועם" . רבות דברו על דרכיו של נועם, על מידותיו ונועם הליכותיו . אתמקד ב2 מידות : האחת - אהבת הבריות והריע- רבי עקיבא אומר " ואהבת לרעך כמוך" - זה כלל גדול בתורה . זה לאהוב אדם באשר הוא וכמובן אהבה שאינה תלויה בדבר לאהוב את החבר גם אם יש לו מגרעות וחסרונות . כיצד אפשר להגיע לאהבת הריע ? ע"י התבוננות בזולת אשר נברא בצלם אלוקים וזה ימריץ אותו לאוהבו . הרמב"ם כותב כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים , עשה אותן לאחיך בתורה והמצוות . כלומר , הסתכל על האחר, החבר , הריע , ותנסה להבין במה הוא זקוק לך לא רק בחומר אלא במילה טובה , בהקשבה או בתמיכה רגשית . במשנתו של רבי נאמר איזו היא דרך ישרה שיבחר לו האדם ? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם ובכלל זה אהבת הריע. פועל יוצא של אהבת הריע היא מידת הנתינה . הרב דסלר בספרו מכתב לאליהו כותב שני כוחות האלה הנתינה והנטילה הם שורשי כל המידות והמעשים נתינה שעל ידה הוא נהיה דומה לקדוש ברוך הוא . כח הנתינה יסודו בתחושת השלמות. אדם השמח בחלקו ולא חש חיסרון שואף לתת לאחרים כל מה שביכולתו לעזור לחבר , אף בשעה שאתה עצמך קשה לך. הזוכה להתגבר על הקושי ולגמול חסד עם חברו סופו שיחוש שמח בחלקו שלו, ושלם בנפשו ע"י עשיית חסד מסייע האדם לקב"ה למלא את רצונו . בספר החינוך מתוארת מצוות הנתינה והסיבה למעלות המצווה וכך מוסבר בספר החינוך משורשי המצווה שרצה האל להיות ברואיו מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים כי היא מידה משובחת   , מתוך הכשר גופם במעלות הטובות יהיו ראויים לקבלת הטובה ובהיטיב ה' יתברך לטובים - אשלם חפצו שחפץ להטיב לעולם .        זכה נועם שהילדים בגן נועם בניהולה של הגננת פנינה כהן וגננת המשלימה אביבה צברי אימו של נועם והסייעת עפרה בוחבוט לומדים ומשננים את מידותיו ומפנימים בעודם קטנים כמו שנאמר בתהילים ע"י דוד המלך " מפי עוללים ויונקים יסדת עוז " והמוטו של הגן דרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיו שלום . יהי זכרו ברוך .